<h1>תשובות בעלי התוספות סימן ע"ו — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף פג:</h2>
רבותי לא לכל הוצרכתם, דלא מבעי' לפי' רשב"ם שפירש אההיא דפ' מי שמת [ב"ב קמ"ו ע"א] במעשה באחד שהיתה לו אשה תותרנית כו', דהיכא דמתה מתוך קטטה, דארגיל הוא, דאינו יורשה, ה"נ אינו יורשה, אלא אפילו לפר"ת ולפר"ח דמוקמי לה בארוסה, ומפרשי דחצר דידיה הוא ואע"ג דסתם חצר דידיה לשם נישואין, ואם מתה יורשה, הואיל ולא נכנס אלא לבודקה, לא אמרינן סתם לשם נישואין, והויא לה כאשתו ארוסה שלא נכנסו לחופה, דאם מתה אינו יורשה. וכן סובר ר"י. ובנדון זה לית דין ולית דיין ולא זכה הבעל בנכסים לפי שהתנה קודם שזכה באשה ובנכסים שהיא תהא נאמנת לומר שאינו נוהג עמה כהוגן, וכשתאמר כן יחזיר לה השליש את שלה. א"כ איך יזכה בנכסים, הרי לא נתנו לו אלא במתנה על מנת להחזיר כשלא ינהג עמה כראוי. ורבותי' תמהו עליך, מה צורך יש במתנה שנתנה לאביה, א(ת)[ם] הבעל יורשה כפר"ח ור"ת, אין לה כח ליתן, ואם אינו יורשה כפי' רשב"ם, דל מתנתא מכאן, אביה יורשה. וכמדומה אני שלא כתבתי להם כמו שכתבתי לך, שבשעת פטירת אמה ייחד לה אביה שלשים זקוקים, ונתנו לה במתנה כדי להשיאה בהם. הרי הממון היה שלה, וא"כ (לא חזרה) [לולא החזירה] לאביה הממון היה הבעל יורשה לפי' ר"ח ור"ת ור"י, להכי מהניא המתנה דכשחזרו הנכסים לידה אז היו שלה בחייה שאין לבעלה רשות בהן כלל, וכי קדמה ויהבא להו לאביה קודם מיתתה, לא יריש להו תו בעל.
ובירושלמי [כתובות פ"ט ה"א] והאלפס הביא אותו פר' הכותב, הלא דכתבין אי מיית בלא בנים כל מה דילה תהדר לבי נשא, תנאי ממון הוא וקיים. ושמא מטעם זה כתב באלפס, ולית הילכתא כרב דאמר הלכה כרשב"ג דאמר אם מתה יורשה, ועוד משום דקיימא לן כר' יהודה דאמר דבר שבממון תנאו קיים. ובכל הספרים שלנו [כתובות פ"ג ע"ב] לא גרסי' בהו האי ולית הילכתא כרב דאמר הלכה כרשב"ג. והא דאמר דבר שבממון תנאו קיים הני מילי בדאורייתא, אבל בדרבנן תנאו בטל, דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, וירושת הבעל דרבנן היא. והכי מפליג ריש פ' אע"פ [שם נ"ו ע"א]. וההיא דירושלמי דאמר היכא דאתני הדרי פורנא לבי נשא, טעמא כדפרישי' לעיל דמתנה על מנת להחזיר. ואין להביא ראייה לנדון זה מנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה [שם פ"ג ע"א], דהכא לא נסתלק מן הממון אלא בחייה, אבל לא מירושתה. ותנן [שם פ"ט ע"א] האומר לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך, אם מתה יורשה. אבל מטעם דפרישית לא זכה בנכסים כיון דנסתלק מן הנכסים בחייה, וחזרו לה נכסיה. ועוד לא גריעי מהנותן מתנה לאשתו דקנתה ואין הבעל אוכל פירות [ב"ב נ"א ע"ב], הרי שלה היו בחייה, ומשנתנתן תו לא ירית להו בעל, ואע"ג דבמתנת ש"מ נתנתם, וקיימא לן ס"פ יש נוחלין [שם קל"ז ע"א] דלא קניא אלא לאחר מיתה. ולא אמרינן דירושת הבעל נמי (מהניא) חיילא בההיא שעתא, דהא מתנת ש"מ מבטלת כח הירושה דאורייתא, ה"ה ירושת הבעל דרבנן. ולא אשכחן חילוק בהא בין ירושה דאורייתא לירושת הבעל דרבנן. מאיר בר ברוך.
